לאן לוקח אותך הפחד- לברוח או להילחם? Fight או flight?

לאן לוקח אותך הפחד- לברוח או להילחם? Fight או flight?

אני מתבוננת בזה -
שמצד אחד, אנחנו מהללים את אלו שנכנסו מבחירה אל תוך התופת, הגיבורים שסיכנו את חייהם להצלת אחרים, אף על פי שרובם אנשי משפחה בעצמם.
מצד שני, אנחנו זוכרים לטובה את הדודה הזאת איפשהו שם בשושלת המשפחתית שלנו, שבתקופתה, נראתה די מטורפת שניבאה את הבאות, וגררה את המשפחה לברוח מהשואה שהתקרבה.
היא, שפחדה מדי ומוקדם מדי - נתנה לנו חיים.

כמו כל קשת הרגשות, מהניסיון שלי, הפחד מגיע, גם הוא, בשביל לנווט אותנו טוב יותר בחיים.
אבל, זה לא אומר שהוא אומר לנו להיות בבריחה או בהימנעות.

הפחד מזכיר לנו מה *באמת* חשוב לנו - וכך הוא מזכיר לנו לאן לפנות (או, אם תרצו - לברוח).
הוא מדייק לנו מה נכון *יותר* עבורנו בזמן הספציפי הזה.

ככה, למשל, אם אני פוחדת שאדם אהוב ימות בתקופה הזאת - אני זוכרת כמה חשוב לי להתקרב אליו (לא רק פיזית) ולערכים ולתחושות שהנוכחות של האדם הזה מביאה לחיי.
שני אלו האחרונים לא תלויים בדבר.
ככה, למשל, שבן הזוג שלי נעדר מהבית בגלל העבודה, אני בוחרת ומאפשרת לעצמי להתנהל עם הילדות ועם עצמי יותר בקור רוח וברוגע, כמוהו, דווקא כשאני מבוהלת עד מוות ופוחדת להיות בלעדיו במלחמה.
הפחד הזה גם מזכיר לי לחפש להיות ליד אנשים אהובים, כבן זוגי לא איתנו.

אין פה אמת אחת נכונה.
כל אחד צריך ללכת עם האינטואיציה שלו, עם ה 💜 שלנו.
רק שימו לב, שגם אם אתם בוחרים לברוח, תשאלו את עצמכם לאן אתם בוחרים לפנות במקום.
תוודאו שהאלנטרטיבה שבחרתם ממלאת לכם את הלב, שהיא לפחות קצת יותר מרגיעה אתכם בפנים.

מוזמנים להיעזר בי אם תרצו לדייק את הבנת הפחדים שעולים לכם.

שרון סבטוב רותם
שרון סבטוב רותם